כמי שניהל בתי ספר ושימש בתפקידי מפתח במערכת החינוך הישראלית במשך שנים רבות, אני מזהה בדאגה רבה את המשבר העמוק שמשתקף מתוצאות מבחני TIMSS. הנתונים המדאיגים הללו אינם מפתיעים – הם תוצאה ישירה של שנים של הזנחה מערכתית בתחומי המתמטיקה והמדעים, תקציבים לא מספקים, כיתות צפופות מדי, ומחסור חמור במורים איכותיים בתחומים אלו. בנוסף, המעבר ללמידה מרחוק בתקופת הקורונה העמיק את הפערים הקיימים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. ללא שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד עשור במצב בו המשק הישראלי מאבד את יתרונו היחסי בתעשיות עתירות ידע.
הפתרון חייב להיות מערכתי ורב-שנתי, ולכלול מספר צעדים מיידיים: ראשית, יש להעלות משמעותית את שכר המורים למתמטיקה ומדעים כדי למשוך כוח אדם איכותי. שנית, יש להקטין את מספר התלמידים בכיתה ל-25 לכל היותר בשיעורי מתמטיקה ומדעים. שלישית, יש להשקיע בתשתיות טכנולוגיות מתקדמות ובהכשרת מורים לשימוש בהן. רביעית, יש לפתח תוכניות העשרה והאצה לתלמידים מצטיינים במקביל לתגבור לתלמידים מתקשים. וחמישית, יש ליצור שיתופי פעולה הדוקים יותר בין מערכת החינוך לתעשיית ההייטק, כולל תוכניות חניכה, סיורים והתנסות מעשית. רק גישה כוללנית כזו, המגובה בתקציבים משמעותיים ובתמיכה פוליטית רחבה, תוכל לשנות את המגמה המדאיגה ולהבטיח את עתידה הכלכלי של ישראל.
